שיטת הטיפול המבני במשפחה על קצה המזלג

שיטת הטיפול המבני במשפחה על קצה המזלג

''הוא בכלל לא נמצא בבית, בקושי מתקשר איתנו, ובזמן האחרון גילינו שהוא  מעשן שתי קופסאות ביום!! בלימודים כבר התייאשו ממנו, ואנחנו לא מבינים מה קרה!!'' – כך ספרו זוג הורים שישבו אצלי בקליניקה אודות בנם בן ה-12 שלומד בכיתה ו'. סיפור כזה בוודאי מעורר תדהמה בקרב השומעים – ילד בן 12 שמעשן שתי קופסאות ביום? לא לומד?!!

''הוא תמיד מתחצף ומדבר אלי בהתנשאות. הוא לא מוכן לקרוא לי 'אבא' אלא רק בשמי. כל מה שניסיתי לעשות לא עוזר, הוא לא משתף פעולה!'' – כך סיפר אבא על בנו בכיתה ז', כאשר היה כבר חסר אונים לגמרי.  

כשמתגלים בעיות אצל  הילדים, הורים רבים נזעקים להגיע לטיפול. אנו נשמע הרבה טענות כגון, ''הילד הזה בעייתי, הוא לא ממושמע'', ''הוא לא לומד בבית הספר'', ''כל המורים מתלוננים עליו'', ''היא מתנהגת בצורה מאד לא יפה לאחים שלה'', ''היא לא מקשיבה לנו אף פעם''. לרוב התגובה הטבעית הראשונית שלנו היא לבדוק - מה הבעיה עם הילד? מדוע הוא מתנהג כך?

ובאמת, רוב שיטות הטיפול בתחילת המאה הקודמת התמקדו בפרט. מטפל פסיכואנליטי היה בודק אלו הדחקות הוא מדחיק, מטפל קוגנטיבי-התנהגותי היה בודק אלו חיזוקים חסרים לו, ומטפל מתוך תיאוריית ההתקשרות, היה בודק את הקשרים הראשוניים עם הדמות המטפלת בשנת הלידה הראשונה. אך עם השנים, התחילו להתפתח תאוריות טיפוליות, שהחלו להבין, שיש לאבחן את הפרט עם הבנה על ההקשר ממנו הוא מגיע. ובמילים אחרות -  כשהורים מביאים ילד לטיפול, לפני שנבדוק ''מה הבעיה'' איתו...נבדוק קודם את המשפחה ממנו הוא מגיע.

ד''ר סלוואדור מינושין, אבי התפישה המבנית למשפחה, מבהיר ''התיאוריה של טיפול במשפחה מבוססת על העובדה, שהאדם איננו יחידה מבודדת. הוא חלק פועל ומגיב של קבוצות חברתיות''.

לא בכדי אמרו חז''ל, ''הרחק משכן רע'', שכן האדם ניזון מהסובב אותו אשר משפיע על התנהגותו, וכפי שטבע בעל ספר החינוך, ''אחרי המעשים נמשכים הלבבות''.  אדם שלרוב מדבר בנינוחות, אם נשים אותו בקרב אנשים שדרכם להביע את עצמם בכעס ובעצבים, עם הזמן גם ייהפך לכזה, שהרי זוהי הדרך שלו להישמע. ילד שגדל במשפחה שבה ישנם כעסים רבים, גם יגדל להיות כעסן, שהרי כך למד להביע את עצמו. אם ניפגש רק עם הילד, בלי להכיר את הרקע המשפחתי, לא נוכל באמת לפתור את דרכי התנהגותו.

עוד מוסיף מינושין, ''התנסותו של האדם נקבעת על ידי פעולת הגומלין שלו עם סביבתו'', והמקום בו מושפע היחיד באופן האינטנסיבי ביותר הוא – ''המשפחה היא גורם משמעותי ביותר בתהליך זה. היא קבוצה חברתית טבעית, המכוונת את תגובותיהם של בניה לתשומות מפנים ומבחוץ''. ועוד הוא מוסיף ''היחיד החי עם משפחה, הוא חבר במערכת חברתית, שאליה הוא חייב להסתגל. פעולותיו נשלטות על ידי תכונותיה של המערכת, ותכונות אלו כוללות את השפעתן של פעולות קודמות שלו עצמו...''.

ממילא, משפחה שמביאה לטיפול את הבן או הבת בטענה שהוא כל הזמן מתחצף, מצריכה הסתכלות רחבה יותר מאשר רק בילד עצמו. לפי תפישה זו ננסה ללמוד את הדפוסים לפיהם חיה המשפחה, ומתוך כך ננסה להבין את ההתנהגות של הילד. לא פעם נגלה, שההתנהגות ה''חצופה'' של הילד מצויה רק בבית, אבל כשהילד בבית הספר מוריו מעידים עליו שהוא ילד למופת. במקרים כאלו ננסה לברר אלו דפוסים קיימים בתוך המשפחה המייצרים את המציאות הזו. ייתכן וההורים אינם קשובים אף פעם לצרכי הילדים, ולפיכך נוצרה דינמיקה של צעקות על מנת שיקשיבו לי (דבר שייתכן והחל בגיל הילדות כבכי בלתי פוסק עד קבלת תשומת לב). ילד שקשה לו להתחבר אל ילדים אחרים, עלול להיות לפעמים תוצר של משפחה אשר אין קשר רגשי משמעותי בין חבריה. משפחה בה כל פרט חי את חייו, ומפגשים משפחתיים הינם ארוע נדיר ביותר, עלול לגדל ילדים אשר יש להם קשיי חיברות עם בני גילם.

על כן מדגיש מינושין, על מנת לטפל ביחיד, צריך לפגוש את כל המשפחה, ולהכיר את הדינמיקה בין חבריה.

מקרה נוסף עמו נפגשתי, משפחה בה האבא אדם נינוח ונעים הליכות, נשוי בשנית בהצלחה עם ילד משותף מנישואיו השניים, ושלושה ילדים מנישואיו הראשונים. כל מפגש שלו עם ילדיו הראשונים מסתיים בצעקות או כעסים שלו על הילדים. הם מספרים עליו שהוא אלים כלפיהם בדיבורו ושאינו מתנהג אליהם בצורה מכבדת. בטיפול פרטני האבא סיפר אף הוא, שהם אלימים כלפיו בדיבורם ושאע''פ כן הוא משתדל להיות בסדר איתם. לאחר שנעשו כמה מפגשים משפתיים, התחילה להתברר תמונה רחבה של הדינמיקה בינהם, ויכולנו לראות כיצד כל אחד מהצדדים לוחץ בנקודות רגישות אצל השני אשר מייצרות דינמיקה שלילית וקשה בינהם. המפגש עם המשפחה כמכלול, מאפשר לראות כיצד היחסים ביניהם תורמים להתנהגות ולדינמיקה גם של הפרט.

משפחה נורמטיבית

תפישה זו של מינושין, שהתנהגות הפרט מונעת גם מיחסי הגומלין שלו עם החברה, ובראש ובראשונה עם המשפחה, הביאה אותו לניתוח המערכת המשפחתית.

המשפחה הינה מערכת אחת גדולה, אשר בנויה מתתי-מערכות. כל פרט יכול להיות בכמה תתי-מערכות, שבכל אחד מהם גם יכול להיות בעל תפקיד וסמכות שונה. דפוסי המשפחה נבנים משתי מערכות אילוצים:

  • חוקים אוניברסליים השולטים בארגון המשפחה: כגון היררכיית כח במשפחה בה להורים ולילדים יש מידות שונות של סמכות. היחס וההשלמה בין הבעל לבין אשתו בתפקידים בתוך המשפחה.
  • חוקים אידיוסינקרטיים (ייחודיים למשפחה): הצפיות של המשפחה עצמה מחבריה. כיצד הם מתנהלים. ישנם משפחות בהם הילדים הם חלק מהעזרה בבית כגון שטיפת רצפות, נקיון חדרים, ויש משפחות בהם מצופה מהילדים להוריד את הצלחת מהשולחן לאחר הארוחה, וישנן משפחות שאינם מצפים לעזרה מילדיהם עד גיל מסויים.

המערכת המשפחתית משמרת את עצמה בכך שהיא מתנגדת לשינויים קיצוניים, ומשמרת את הדפוסים המועדפים לאורך זמן ככל האפשר. אך מצד שני, המשפחה צריכה להיות גם בעלת גמישות, כדי לדעת להשתנות במקומות ובתקופות הנצרכים לכך.  

לדוגמא: משפחה שעד כה הייתה רגילה שכל הילדים בבית, ולכל ילד יש תפקיד באחזקת הבית, כאשר אחד הילדים יוצא לפנימייה/ישיבה המשפחה צריכה לדעת להתארגן מחדש. או למשל, משפחה אשר מתרחבת עם הולדת תינוק חדש, תצטרך להתאים את עצמה למציאות החדשה. השינויים יכולים גם לבוא מהשפעות חיצוניות, כגון פיטורין מהעבודה של אחד ההורים, מעבר דירה של המשפחה כולה, חולי שבא על המשפחה ועוד.

תתי-מערכות בתוך המשפחה

המערכת המשפחתית בנויה מתתי מערכות: תת מערכת זוגית, תת מערכת הורית, תת מערכת האחים.

תת-מערכת זוגית: החיברות של בני הזוג חשובה מאד, והם דורשים שני דברים מרכזיים: הסתגלות  והשלמתיות. בני הזוג צריכים תמיכה הדדית, וויתור (אך לא כניעה), חיזוק הדדי ואפשרות צמיחה הדדית. מטפל צריך לדעת כיצד לעורר את הצדדים הללו בין בני הזוג, ומצד שני גם לדעת מתי ואיך להוריד את המינון שלהם. לדוגמא, זוג בהם צד אחד ''יותר מדי'' מגן על השני, עד למציאות שזה מקשה עליו, יבקש המטפל להפחית את מידת הגוננות.

תת-מערכת הורית: תת מערכת זו משלבת בתוכה את הזוג עם ילדיהם, ומייצרת מערכת שפועלת עם סמכות הורית, ומצד שני מתן עצמאות ואפשרות של התפתחות נאותה עבור הילדים. תהליך זה אינו פשוט, שכן הורים אינם יכולים להדריך ולהגן בלי לפקח ולהגביל, מצד שני ילדים אינם יכולים לגדול ולממש את צביונם בלי גם לדחות ולהתקיף. לכן, תהליך טיפולי בתת-מערכת זו יבוא מתוך מתן תמיכה במשתתפיו, והצבת גבולות בצורה נכונה.

תת-מערכת האחים: תת מערכת זו היא המעבדה החברתית הראשונה בה יכולים הילדים לערוך ניסויים בקבוצת השווים. הם תומכים זה בזה, מבודדים זה את זה, רבים זה עם זה ולומדים זה מזה. הם לומדים לשאת ולתת, לשתף פעולה ולהתחרות, לרכוש ידידים ואויבים, ואף להשיג הכרה בכישוריהם.

במשפחות ברוכות ילדים, בקבוצה זו יש שתי תתי קבוצות. קבוצת הקטנים שעדיין זקוקים להדרכה והגנה, וקבוצת הגדולים שכבר נמצאים במגע עם החוץ.

גבולות

משפחה שמתפקדת בצורה נאותה, היא משפחה שבה הגבולות של המשפחה ברורים ומוגדרים, ולכל תת-מערכת יש תפקידים ודרישות משלה גם כלפי חבריה.

במערכת שיודעת להכיר בגבולות הללו, המשפחה תתפקד ברמה גבוהה. לדוגמא: משפחה שבה אין התערבויות חוץ בתוך התת-מערכת הזוגית (כגון התערבות של הורים, ילדים, קרובים או חברים), הזוג יתפקד היטב כיוון והגבולות ברורים. הזוג צריך להשכיל ולידע כיצד לבנות את זוגיותו ולא לתת לילדיו להפריע לו.  גם אם הזוג מעוניין בהתערבות של גורם חוץ, עליו לאפשר זאת במידה ובמינון הנכון.

גם התת-מערכת של האחים צריכה להיות מובחנת. הילדים צריכים את הזמן שלהם לבדם בלי התערבות של ההורים. כשהילדים משחקים (וגם רבים לפעמים), ההורים צריכים לדעת לא להתערב בתוך הדינמיקה החברתית שנוצרה.

משפחה חולה

מינושין מאבחן שתי סוגי משפחות חולות. משפחה מסובכת ומשפחה מנותקת.

משפחה מסובכת (enmeshed)  - זוהי משפחה בה הגבולות מטושטשים ואין אבחנה בינהם. מערכת כזו נעשית עמוסה יתר על המידה וחסרה את המקורות ההכרחיים להסתגלות ולשינוי בתנאי לחץ. לדוגמא: הורים שכל הזמן רוצים לדעת איפה הילדים שלהם ודואגים להם יתר על המידה, הילדים ייהפכו לתלותיים בהורים עם צורך להתייעץ איתם כל הזמן. לא פעם ניתן לפגוש גברים בשנות ה – 40 לחייהם שהם עד היום ''הילד של אמא'', ואף שמים את אימם לפני נשותיהם. הורים שלא נותנים לילדיהם עצמאות, כל הזמן מתערבים להם במשחקים, במריבות, הם הורים שלא נותנים לילדיהם את האפשרות להתמודד.

משפחה מנותקת (disengaged) – זוהי משפחה שבה יש גבולות נוקשים מדי. זו משפחה שאין הרבה קשר בין חבריה, התעניינות או דאגה. שח לי מטופל שבמשפחתו אין חיבוקים או נשיקות בין אף אחד מחברי המשפחה, ואף אמירת שלום אינה דבר נפוץ בקרב בני המשפחה. מטופל אחר סיפר שבביתם כל אחד חי את עולמו, ולכל אחד יש את חדרו, ואין כמעט תקשורת בין חברי המשפחה. מערכת כזו, תגרום לנוקשות וקושי לייצר קשרים עם אחרים. כמו כן, פעמים רבות אחד מחברי המשפחה שירצה לקבל תשומת לב מבני המשפחה, יצטרך לעשות הרבה באלגן ורעש כדי להשיג אותו.

סכום

מינושין טוען שכל משפחה נמצאת על סקאלה רחבה, שבקצה אחד שלה נמצאת המשפחה המסובכת, ובקצה השני המשפחה המנותקת. המשפחה הנורמטיבית נעה בין שתי הקצוות הללו – מצד אחד ישנם גבולות, אך מצד שני גם גמישות במידה הראויה. מטפל הנפגש עם המשפחה לראשונה, צריך למפות את תתי-המערכות של המשפחה, האם הן מתפקדות כראוי ויש לכל תת-מערכת את המקום הראוי לה. כמו כן, עליו לבדוק את הגבולות של המשפחה ושל תתי-המערכות, ולבדוק אם הן במידה הראויה, או שמא יש נוקשות יתר או הסתבכות יתר. מתוך כך, נלמד להכיר את ההתארגנות של המשפחה ברגעי משבר או בתקופות של שינוי, ומהם הדפוסים שלפיהם המשפחה מתנהלת.

כולנו חיים כחלק מהחברה, והמשפחה היא החברה הקרובה אלינו ביותר. לא תמיד אנו מודעים עד כמה הושפענו ועד כמה התנהגות שלנו היום, היא כתוצאה מדינמיקה שהייתה בתוך המשפחה -  אך מסתבר שהיא מסבירה הרבה מההתנהגות שלנו במהלך חיינו. לכן, כל אבחון או טיפול של הפרט, צריך לבוא מתוך היכרות מעמיקה יותר עם המשפחה ממנה הוא מגיע.

     

תגובות והערות: (0)

כתוב תגובה או הערה:

יש להזין שם
יש להזין הערה