להבין אחד את השני באמת!

להבין אחד את השני באמת!

הרבה יש מה לכתוב אודות מריבות בין בני זוג, כי בסופו של יום, הן דבר נורמלי. בלתי נמנע כי מפגש בין שתי עולמות עם שני רצונות שונים לא יניבו גם קונפליקטים. במאמר זה, אני רוצה להאיר נקודה אחת אודות המריבה, או נכון יותר – ''ויכוח''. נקודה זו תעזור לנו כזוגות, להשאיר את חילוקי הדעות ברמת ה'ויכוח' ולא להגיע ל'מריבה'. והשאלה שנשאל היא - מה מניע אותנו בתוך המריבה?

''עוד פעם אתה מגיע הביתה מאוחר?''

''מה לעשות? יש הרבה עבודה !''

''כן, אבל גם יש בית! וגם יש ילדים!''

''נו! ומי יפרנס אותם? מה את חושבת שאני עובד בחינם? אני מקבל על זה שעות נוספות!!''

''אבל אנחנו צריכים אותך בבית!!''

''כן, אבל את כל הזמן מוציאה ומוציאה! מישהו צריך להביא את הכסף הביתה!''

בשלב הזה של השיחה, השמים הם הגבול! לאן זה ימשיך? האם היא תעלב ותשתתק? האם היא תענה לו בחזרה שבכלל לא אכפת לו ממה שקורה בבית? האם הוא ייפגע וישתתק? האם הוא ימשיך להקניט? היא תתחיל לבכות?

אבל יש דבר אחד שבטוח לא יקרה, וזה הסיטואציה הבאה:

חגית תעצור, תסתכל על חיים ותאמר לו: ''וואו, אני שומעת שאתה מאד לחוץ! באמת אתה מרגיש שאני מוציאה הרבה?''

וחיים יסתכל עליה, ויענה לה בטון רך יותר: ''האמת, שאני מצטער. סתם דיברתי מכעס. את לא באמת מוציאה הרבה כל כך''.

וחגית תסתכל עליו במבט מפוייס עם חיוך קל: ''תודה מותק. אני מצטערת שכעסתי, אני סתם מרגישה שקשה לי לבד'' . וחיים יאמר לה: ''אני מבין. את חושבת שעדיף שלא אעבוד שעות נוספות?''

ואז ייווצר דיון שפוי יותר, בו חיים וחגית ישבו ביחד ויחשבו מה ראוי שיעשו, ואיפה כל אחד יכול להוסיף ולעזור לשני.

אבל כנראה שזה לא יקרה......

 

הרבה יש מה לכתוב אודות מריבות בין בני זוג, כי בסופו של יום, הן דבר נורמלי. בלתי נמנע כי מפגש בין שתי עולמות עם שני רצונות שונים לא יניבו גם קונפליקטים. במאמר זה, אני רוצה להאיר נקודה אחת אודות המריבה, או נכון יותר – ''ויכוח''. נקודה זו תעזור לנו כזוגות, להשאיר את חילוקי הדעות ברמת ה'ויכוח' ולא להגיע ל'מריבה'. והשאלה שנשאל היא -  מה מניע אותנו בתוך המריבה?

מחקרים רבים מראים כי כוחו של הרגש גדול מאד בהסבר להתנהגות. פרוש הדבר שאנו יכולים לראות תגובות שונות של אנשים לאותו אירוע, וזאת מפני היסודות הרגשיים מהם אנחנו מופעלים. לדוגמא: בעל שיאמר לאשתו ''אני צריך קצת זמן לבד'',  יכול להיתקל במספר תגובות: ישנן נשים שיגיבו בחיוב ועם חיוך, ויאמרו לו שהן ממש מבינות אותו. אך ישנן נשים שיגיבו בלחץ, והן יתחילו לחשוב מדוע הוא משאיר אותה לבד. ההבדל בין התגובות יכול להיות נעוץ בחוויות רגשיות שעברו הנשים השונות בחייהן. ייתכן והתגובה השנייה מקורה בחרדת נטישה שאותה אישה מצויה בה (הן מהעבר הן מההווה), ועל כן היא נלחצת מהאפשרות שהיא תשאר לבד. בעוד האשה הראשונה מרגישה יציבות בחייה ובעלת בטחון עצמי, ולפיכך לא נבהלת משינויים.

הרגש שאנחנו חווים בסיטואציה, גם יצבע את ההתנהגות והתגובות שלנו. ולכן, מאד חשוב לשים לב איזה רגש עולה בנו בסיטואציות שונות בתוך הזוגיות.

מה קורה לבני הזוג כשהם מרגישים חוסר הערכה? ניתן לראות שבני זוג המרגישים שאינם מוערכים על ידי בני או בנות זוגם, נוטים להיות יותר ביקורתיים ופגיעים. אם ננתח את המקרה שהובא למעלה, הרי שחגית מרגישה שחיים אינו מספיק מעריך את אשר עובר עליה במשך היום כולו בעבודה ואחר כך עם הילדים. מבחינתו, היא בבית והוא בעבודה, ולכן הוא זה שצריך לנוח כשהוא מגיע הביתה והיא זו שצריכה לטפל בצרכי הבית השוטפים. תפישה זו מקננת בקרבה וחגית מחכה להערכתו של חיים על אחריותה. כשזה לא מגיע, חגית פגועה ומתחילה להיות ביקורתית.

חיים לעומת זאת, באמת עובד קשה, אבל יכול להגיע מוקדם יותר הביתה. אלא שבבית הוא תמיד נתקל בפניה הזועפות של אשתו ובטרוניא שבקולה על כך שהוא לא עושה מספיק בתוך הבית. גם הוא מרגיש לא מוערך וזה פוגע בו. מתוך כך, הוא מתחיל להגיע באיחור הביתה מדי יום, כי בבית הוא מרגיש שרק מבקרים אותו.

וכך נוצר לנו מעגל קסמים. חיים מגיע מאוחר בגלל הביקורת, וחגית מבקרת בגלל שחיים מגיע מאוחר.

את הניתוח הזה, בני הזוג לרוב לא עושים בעצמם. אלא הם מתעסקים במה שנראה על פני השטח. הם יתעסקו באיחור שלו הביתה, בפרנסה ובכסף שהם מוציאים. בכך שהיא עובדת רק עד הצהריים, או שהעבודה שלו יותר מעניינת מאשר הבית. אנו נמצא הרבה טענות של בני הזוג זה כלפי זו ולהיפך. אך נדירים הם הפעמים שהם יעצרו להבין באמת מה גורם לשני לכעוס או להיפגע. כשאדם פגוע, או מרגיש לא מוערך, לרוב זה מה שמניע אותו בתוך הוויכוח והוא נמצא בתוך החוויה שלו בלבד. היכולת לצאת מתוך החוויה האישית שלך ולשמוע מה שיש לצד השני לומר, ומה הכאב שנמצא שם, היא יכולת שצריך לבנות אותה.

ולכן, בעת כעס, מומלץ לעצור ולשאול את עצמך – למה הוא מתנהג כך? למה היא כל כך כעוסה? או במילים אחרות - לא להתעסק עם המילים שנאמרות, אלא עם מה שעומד מאחוריהם. ויותר מכך, לא להתעסק רק עם החוויה שלי, אלא להבין שיש מולי מישהו עם חוויה משלו או שלה. 

ואיך עושים את זה?

לדעת לעצור! אם נוצר וויכוח, לנשום עמוק ולעצור. ולחשוב על מה בעצם הוויכוח? להקשיב באמת אחד לשני, לשמוע את מה שהוא או היא מבקשים. אם היא אומרת שקשה לה עם הילדים, אז להבין את הקושי, ולחשוב יחד איתה מה אפשר לעשות כדי לעזור. אם הוא אומר שהוא חייב לצאת לעבודה להרבה שעות בגלל אחריות הפרנסה, ניתן לעצור ולחשוב ביחד מה הצרכים שלנו באמת, ומה קודם למה.

אבל ביסוד הכל – להבין שיש כאן חוויה משותפת. שכל אחד בא עם כאב משלו. וכשכל צד מנסה להבין את הכאב של השני, אז ניתן לראות כיצד הדברים מתחילים להסתדר באמת.

אנו צריכים לזכור שרובנו מתחתנים עם רצון כנה של חיים טובים ומאושרים ביחד, של הבנה והדדיות. איננו מתחתנים כדי להזיק או למרר לעצמנו את החיים! ולכן, כשאנו רואים שדברים לא מסתדרים, אנו צריכים להתחיל לעבוד מתוך אמונה שביסוד הקשר יש שניים שבאמת רוצים בטוב אחד של השני.

     

תגובות והערות: (0)

כתוב תגובה או הערה:

יש להזין שם
יש להזין הערה