לידה והתרחבות המשפחה

לידה והתרחבות המשפחה

המעבר מזוגיות להורות הוא מעבר דרמטי בחייו של הזוג. התינוק החדש ההופך את הזוג למשפחה והורים, אינו רק תוספת חדשה למשפחה, אלא מהווה מהפך שלם בחיי הזוג. השמחה שבהתרחבות המשפחה מלווה בתהליכים חדשים. השינוי הוא כה משמעותי, שהכנה מוקדמת ומודעות לבאות, מסייעים לעבור אותו בהצלחה.

הריון ולידה הם נס מופלא, חודשי ההריון הם תקופה של הרבה התרגשות וצפייה,  בדיקות ושינויים, הסתגלות למצבים חדשים, והכנה נפשית לילד שעתיד להצטרף בקרוב אל המשפחה. בהריון תקין, התהליך מופלא וטומן עמו הרבה התרגשות, חשיבה וציפייה אל העתיד. בן או בת? איך ייראה התינוק? איזה חדר נעשה לו? אלו צעצועים? הרבה שאלות מרגשות.  אך עם כל זאת, יש להתייחס ביתר שאת לשאלה - מה קורה אחר הלידה? לאחר שהתינוק נולד, האם הצפיות שלנו מתממשות? האם אותו עולם וורוד (או תכלת...)שראינו לעיני רוחנו בזמן ההריון, אכן מתממש?

לידה והתרחבות המשפחה

מסתבר שאמנם הצפייה לילד היא גדולה, אך לא תמיד ההורים הצעירים מודעים למשמעויות של תינוק חדש במשפחה. ילד שנולד זוהי תפנית משמעותית מאד, הדורשת התמסרות מוחלטת של ההורים לגידולו. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה! אם עד עכשיו המערכת המשפחתית כללה זוג בלבד, עכשיו המערכת כוללת את הזוג עם התינוק, ונוצרים לנו שני מעגלים – המעגל הזוגי והמעגל ההורי. 

לא זו בלבד, אלא פעמים יש פער בין הצפיות לבין המציאות. עד עכשיו התינוק היה בגדר חלום של חיוכים נשיקות וילד קטן ושקט (כמו אצל החברים...), עד שמתברר שגם יש בכי וצרחות, קימה באמצע הלילה, הוצאות כספיות חדשות ועוד. פעמים גם הבריאות וקצב ההתפתחות של התינוק עלולים ליצור קשיים לא צפויים המוסיפים למצב המתח במשפחה החדשה.

זוג שישכיל להבין את המצב החדש, ולדעת כיצד להסתגל אליו, יוכל לבנות מחדש את המערכת המשפחתית בצורה מיטיבה, אך זוג שלא ידע להכין את עצמו בצורה נכונה, עלול למצוא את עצמו נופל למשברים.

אז למה עלינו להתכונן לקראת הלידה הראשונה?

''הוא פתאום נעלם או הולך לישון. אני צריכה לקום באמצע הלילה 3 פעמים, מבקשת קצת עזרה, והוא...נעלם!! הוא לא מבין שאני צריכה עזרה? התינוק לא רק שלי!!''

גם אם חשבתם אחרת, אף לאב הטרי יש מיומנויות טיפול ברך הנולד. למרות שהאם יוצאת לחופשת לידה, לרוב גם מניקה, ובאופן טבעי גם יותר מתמסרת לתינוק החדש שזה עתה יצא מרחמה (עצם מעצמיי...), אין זה פוטר את האב הטרי מתפקידו ההורי גם בגיל הזה.
פעמים נוצר מצב, שבעוד האם מתמסרת במלואה לטיפול בתינוק, האב תופש מקום צדדי. הוא יחזיק את התינוק - אך עד שיתחיל לבכות (ואז יעביר אותו הלאה), אולי אף ינסה לחתל אותו (רק כשהתינוק גדל קצת...). ככלל התנהלותו תהיה כזו של זר. יש זוגות, שנוחה להם חלוקה כזו. האב מן הצד, והאם מתמקדת בגידול התינוק. כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו וטוב להם. אך יש משפחות, שמציאות כזו יוצרת פערים. הצפייה שלה הייתה לשותפות מלאה או אפילו חלקית אך משמעותית של שניהם בגידול התינוק. ובמקום זאת, הוא כעומד מן הצד.

תקופת ההריון מנוצלת לרוב כהכנה לקראת הלידה. אך כחלק מההכנה, כדאי לנצל אותו גם לשיח בין בני הזוג ולתאום צפיות. כיצד הם מדמיינים בעיני רוחם את כניסתו של תינוק לתוך המשפחה? האם היא מצפה ממנו שיקום בלילה (להביא את התינוק מהעריסה, להחזיר אותו)? האם הוא חושב שרק היא צריכה לקום (''גם ככה היא בחופשת לידה...'')? שיחה פשוטה יכולה לפתור הרבה רגשות ובעיות שעלולים לצוץ אחר כך.

חשוב להדגיש שהשיח לא מסתיים לפני הלידה, אלא הוא רק מתחיל שם - לא תמיד ההורים מודעים להשקעה העצומה הנדרשת עבור התינוק החדש. ועל כן, לא תמיד ידעו לדבר על הכל לפני הלידה. אך השיח והדיבור טרום הלידה, כבר מפתחים את מיומנות השיח של הזוג לשוחח על צפיותיו. ממילא, גם לאחר הלידה, הזוג יידע להמשיך לדבר על צרכים, צפיות ופערים. בשלב זה, אם האם מרגישה שבעלה אינו מספיק שותף, היא תרגיש בנוח להביע זאת בפניו.  

''אצלי כל החיים השתנו! אין יותר לצאת מתי שבא לי, אין יותר לצאת לבד! תמיד אני איתו. אבל בעלי...כאילו כלום לא קרה! הכל אצלו המשיך כרגיל. אותם שיעורים! אותם חברותות, אותם יציאות – כאילו אין לו ילד!!''

האב הטרי צריך להיות מודע לשינוי שחל במשפחה הצעירה, ולדעת שאינו יכול להמשיך את חייו כפי שהיו לפני כן. לא תמיד הוא מספיק מודע למשמעות השינוי. הוא ממשיך בדרכו הרגילה, החיים חוזרים לשיגרה, והטיפול בתינוק נופל בעיקר על האם. האבא צריך להיות מודע לצרכים החדשים שנוצרו ולעשות את חלקו. אם הוא חושב שהכל כרגיל, וש''אין לו מה לעשות'', כדאי שיבדוק עם אשתו אם היא שותפה לדעה זו.

אך הקשיים גם יכולים לבוא מכיוון אחר ולא צפוי...

לאחר הולדת בנם הבכור, אבי החל להרגיש שמיכל משקיעה המון זמן בתינוק החדש. היחס אליו היה רגיל בעבר התמעט בצורה ניכרת, והוא החל להרגיש נזנח. לא רק שהלידה אסרה אותם במגע, אך גם הקשר בינהם החל להתרופף. אבי החל לפתח רגשות קנאה בתינוק אשר תופש את כל רגשותיה ויחסה של אשתו.

מציאות זו נשמעת כלא סבירה, האב יקנא בבנו??!! אך גם אם אין זה במודע, תהליכים תוך-נפשיים יוצרים הרגשה של קנאה בלב האב, אשר תגרור עימה  רגשות של זרות וניכור בתוך הבית. גם האם תרגיש שבעלה מתרחק ממנה, אך סביר להניח שלא תייחס את סיבת הריחוק בעצמה. בעקבות כך, עלולים להיווצר רגשות כעס אצלה שדווקא בתקופה זו אינו לצידה מה שיגרור אותה להתמקד יותר בתינוק, דבר שיגביר את מעגל הזרות שנוצר כאן. גם כאן, הכנה מוקדמת של הזוג, שיח פתוח והבעת רגשות אחד כלפי השני, יכול לסייע רבות למניעת מעגל קסמים זה. זוג בעל יכולות של דיבור ושיח ידע להתמודד עם מציאות כזו. הבעל יעלה את הרגשותיו לפני אשתו, או לחילופין אשתו תשתף אותו בהרגשתה שהוא מרוחק.

נעמה ושי דברו בינהם במהלך ההריון על הצפיות והמטלות החדשות שיגיעו עם התינוק החדש. הם סכמו בינהם שגם אם עדיין אינם מבינים את כל ההשלכות של תינוק בבית, הם תמיד ידאגו להביע אחד בפני השני את רגשותיהם.

זוהי הדרך הנכונה להתמודדות עם מציאות חדשה - היכולת לדבר ולשוחח על מה שעובר עלינו בתוך הבית. גם כשאנו לא יודעים מה טומן לנו העתיד, תמיד אנו יודעים מה מצפים מאיתנו, ולא תמיד מבינים מה עובר עלינו. אם נלמד לדבר על זה, נוכל גם לפתור את הבעיות לפני שנוצרים משקעים.

שמירת הזוגיות

הנביא מלאכי, כותב באחד מנבואותיו, ''כי היא חברתך ואשת בריתך''. במילים אלה, מדגיש הנביא את הקשר המיוחד שיש בין איש לבין אשתו. אין מעניין מאמר זה לדבר על הקשר של ה''ברית'', אך ארצה לגעת בקשר של ''חברים''. מה משמעות הקשר הזה?

ההורות והאחריות החדשה, הרבה פעמים משכיחה מאיתנו שאנחנו גם זוג. ברבות הזמן, עלול להתפתח קשר זוגי שמבוסס על ההורות בלבד, והשיח בין בני הזוג נוסב בעיקרו סביב הילדים - מה הילדים צריכים, מה חסר, מה צריך לקנות, והאם זכרת לקחת את יונתן לחוג?

'תופעת הקן המתרוקן' היא תופעה המציירת פירוד הנוצר בין בני זוג לאחר שילדיהם התחתנו או עזבו את הבית והם נשארים לבדם. לפתע הם מגלים עד כמה חייהם ריקים ללא ילדיהם. תופעה כזו נוצרת במקום בו זוג הזניח את זוגיותו לאורך השנים, והתמקד בהורות שלו. כאשר הילדים עזבו, התברר שהקשר הזוגי ביניהם לא קיים, וממילא אין דבק שמקשר ביניהם.

המעבר מזוגיות להורות מחייב את הזוג להמשיך להשקיע גם בזוגיות שלו. מאד קל להיסחף אחר ההורות, ולהתחיל להשקיע בילדים ובבית, ולשכוח את הקשר ביננו. הרי קשה למצוא זמן ליציאה משותפת, לטיול של הזוג לבדו בלי הילדים (איפה ישימו אותם?), וההורים מתחילים להיות תלויים בילדיהם כל הזמן. אך כאן חובת הזוג לקחת אחריות על זוגיותם!

הזוג צריך לדאוג לשמר את זוגיותו לאורך השנים. המעגל ההורי לא אמור לכסות על המעגל הזוגי, אלא להיות לצידו. מן הסתם תדירות הזמנים שהזוג לבדם פוחת, וגם מספר היציאות יצטמצמו, אך לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות. המודעות שאנו צריכים לשמר את זוגיותנו, מאפשרת לנו למצוא את הפינות שלנו כזוג – ארוחת ערב לבד לאחר שהילדים ישנים. וכשהילדים כבר גדולים ולא הולכים לישון מוקדם, צריכים ההורים למצוא את הזמן שלהם לבדם בו אף אחד לא מפריע להם (גם לא הפלאפונים). ראוי להקפיד על טיול או נופש זוגי לפחות פעם בשנה. מטרת כל אלה, לשמר את הזוגיות בתוך ההורות.

מעברים אינם אמורים לחתום את הגולל על המעגל שהיה קיים עד היום, אלא להוסיף מעגל חדש. משפחה בריאה בנויה ראשית מהמעגל הזוגי, לאחר מכן מהמעגל ההורי, ולאחריו מעגל האחאים. מעגלים אלו פועלים בחפיפה אחד על חשבון השני, אך מצד שני גם צריך לדעת לעשות את הנפרדות בין המעגלים. כשם שלאחים יש את הזמנים שהם שלהם, וההורים לא אמורים להפריע, כך יש גם את המקומות של ההורים וילדים ביחד, וממילא גם את המקומות של ההורים כזוג ללא הפרעה.

מעברים בריאים הם מנוף להתפתחות המשפחה. ככל שנשכיל לעשות אותם נכון, כך גם נגדל כמשפחה בריאה ואוהבת.  

 

     

תגובות והערות: (0)

כתוב תגובה או הערה:

יש להזין שם
יש להזין הערה