כבר תקופה ארוכה הם מרגישים שכל מחלוקת ביניהם מסלימה מהר מאד למריבה קולנית ושתיקה רועמת של כמה ימים. הם הגיעו אליי בתקופה של אחת מהשתיקות האלה. הם סיפרו על עצמם והציפו את הקושי שהם חווים – "אנחנו לא מצליחים לתקשר כמעט בכלום".

פערים. מה קורה כשיש פערים? – ככה הם שאלו אותי.

הסתכלתי עליהם – זוג מהמגזר החרדי, הוא עם חליפה וכובע, היא עם פאה. יש להם 6 ילדים במרווחים קטנים. אך מתחת למעטה החיצוני, מתבררת תמונה שונה. הוא כבר מזמן לא ביקר בבית הכנסת, שלא נדבר על לימוד תורה שלא קיים בכלל. הוא בעיקר מסתובב ברחובות ירושלים במהלך היום, עבודתו לוקחת חלק קטן משעות היום. מסתבר שהוא לא מתחבר לחזות החרדית שלו או לתפישה החרדית בכלל. היא בהלם! לא יודעת איך לעכל את זה. מה עושים?

זוג אחר מהמגזר הדתי לאומי הגיע אליי, הוא עם כיפה ואפילו זקנקן שמעטר את פניו. היא עם מכנסיים וללא כיסוי ראש. סיפור דומה. היא התחילה לשאול שאלות על עולמה הדתי ולאט לאט החלה להתנהל באורח חיים שונה ממה שהיו מורגלים אליו.

כל זוג מגלה עם הזמן פערים ביניהם בנושאים שונים. בדברים הקטנים לרוב זוגות מוצאים את הדרך להסתדר, אך מה קורה כשזה בדברים מהותיים? האם זו סיבה לפרק זוגיות?

אני מודה, זו באמת שאלה קשה, ובהחלט אין לה תשובה אחת. זה מאד תלוי בזוג. יש זוגות שפער כזה מעצים פערים קודמים וגורם לפירוק טוטאלי של המערכת הזוגית. יש זוגות שהאהבה ביניהם כל כך חזקה, שהם לוקחים את זה כאתגר משותף ומייצרים חוזה חדש ביניהם. אך ככלל אין ספק ששינוי מהותי כל כך מערער מאד את הקשר ונדרשת עבודה משמעותית של בני הזוג כדי לייצר מערכת זוגית חדשה.

הנקודה שתעמוד לזכותם תהיה מה רמת הכבוד הדדי שיש להם זה לזו. כשיש כבוד בין בני זוג, הם יכולים לכבד את המורכבות אחד של השני, גם שינויים מרחיקי לכת יקבלו מקום. אולי הם לא יסכימו עם המהלכים אך הם יהיו בעמדת הקשבה. ינסו להבין אותם ולהבין מה עובר על בן/בת הזוג שלהם מבלי לכעוס עליהם. להתעניין לעומק.

במצב כזה ייתכן והקשר ילך לכיוון של פרידה, אך מצד שני גם יהיה מקום לתיקון, לבניין זוגי מחודש עם הנתונים החדשים.

כבוד משמעותו הפנמה שבני הזוג שלנו הינם בעלי דעה ומחשבה, יש להם רצונות ואלו רצונות לגיטימיים. מהלך החיים יכולים לזמן לנו שינויים, גם מחשבתיים וגם בענייני השקפה. זה לא קל, זה מאתגר מאד את הזוגיות, אך אם נדע לכבד זה את זו, יש סיכוי גבוה גם להצליח!