את הדברים הללו אני כותב מתוכן שעלה בטיפול באלמן מבוגר.
ההורים שלכם מבוגרים ואתם בעלי משפחות – והם רוצים שתבואו אליהם לחג?
נקודה למחשבה:
לפעמים אנחנו אומרים להורים – עזבו, בואו אתם אלינו! ואולי אפילו מתעקשים על זה.
למה? אנחנו לא רוצים שיטרחו יותר מדי (סה"כ הם מבוגרים…), זה לא נעים שהם צריכים לקנות, להכין, לבשל, ואח"כ גם לטרוח סביב האירוח. אולי קשה לנו לארוז, להתארגן ולסוע אליהם ליום-יומיים עם הילדים והמזוודות (אנחנו כבר משפחה, והם רק שניים…להם יותר קל לבוא מאשר לנו). מן הסתם גם קשה להעסיק את הילדים אצל סבא וסבתא, בבית יותר קל כי יש חברים (אלא אם כן יש בני דודים).
אבל…כדאי שניקח לתשומת לבנו כמה חשוב להורים להיות המזמינים והמארחים. יש שלב בגיל מבוגר בו מתחילה השאלה הקיומית -אולי אנחנו כבר מיותרים בעולם, מה המשמעות של קיומנו?
הורים פעילים, שמזמינים ומארחים, מרגישים שיש משמעות! יש להם חשיבות, הם המארחים!
לעומת זאת, אם הם מוזמנים, הם עלולים להרגיש כנספחים (גם אם ניתן להם הרגשה מצויינת, שירגישו בבית וכו'). הם יושבים אצלנו בשולחן, הם משתפים פעולה, אבל הם נספחים.
העניין מתעצם כשאחד ההורים נפטר ל"ע. אולי כאן נחשוב שנכון יותר שהאלמן/ה יבואו אלינו במקום שיארחו אותנו בעצמם, כי כל המאזן משתנה. אבל דווקא אז זה נעשה אקוטי יותר. השאלה הקיומית מתעצמת, וחשוב יותר לתת את המקום של החשיבות והמשמעות.
כמובן שישנם גורמים נוספים, ובוודאי ישנה שונות בין משפחה למשפחה. אך רגע לפני שאתם מתעקשים שהם יבואו אליכם, תחשבו על זה שוב. חג שמח!
